רוב הציבור משתמש במונח "ריקודי בטן", כשבעצם הוא מתכוון למונח "מחול המזרחי".
המונח "ריקודי בטן" נכנס לראשונה למודעות הציבורית בשיקגו, שבארה"ב ב- 1890, כשבתערוכה בינלאומית שנערכה שם, הוצג המחול המזרחי. פירסומאי בשם סול בלום פירסם את התערוכה בכותרת הסקאנדלית "ריקודי בטן" כדי למשוך את תשומת הלב של הציבור. בקרב הרקדנים בימנו יש אי הסכמה לגבי השימוש במונח "ריקודי בטן" ובזמן שיש כאלו, שממשיכים לאמץ את מונח "ריקודי בטן", יש המעדיפים להשתמש במונח "ריקוד מזרח תיכוני", או "ריקוד מזרחי".
קיימים מיתוסים רבים לגבי המחול המזרחי וכנראה שלשימוש במונח "ריקודי בטן", אחריות לכך.
שאלה נפוצה להדיוטות, שאינם מכירים את המחול המזרחי היא: האם מסירים את הבגדים והאם זה כמו סטרפטיז? והסיבה לכך נעוצה אולי בשימוש במילה "בטן", שעצם השימוש באיבר בגוף מעיד על משהו עם רמיזה מינית, שיכול להזכיר את הריקוד המשלב סטרפטיז.
במזרח התיכון משתמשים במונח "רקץ שרקי" (בערבית: رقص شرقي،) ובטורקית "אוריינטל טאנסי" (Oryantal tansi). התרגום הנכון לשני מונחים אלו באנגלית הינו "המחול מהמזרח" או "מחול מזרחי". באף אחת מהשפות אין שימוש במילים המתארות אברי גוף כמו "ריקוד בטן" לצורת ריקוד זו ואף יותר מכך, רבים במזרח התיכון חשים שזו צורת התבטאות וולגרית ובלתי מתאימה לאמנות הריקוד היפה הזו.
ובכל זאת, יש גם רקדנים מקצועיים שבוחרים לקרוא למחול המזרחי "ריקודי בטן", בדרך כלל בראיה הוליסטית, שמקורה בחוגים הפאגנים, שרואים בבטן כמרכז, שממנו יוצאים חיים חדשים. השימוש במונח "ריקוד בטן", כהעצמת הקדושה של האזור הנשי המוליד חיים.
בגלל השימוש במונח "Belly", באנגלית בקונוטציות היטוליות כמו בהופעות סטנד אפ ובמילים בשיר של הזמר אלביס, לרבים קיים הקשר לא רציני ואף בלתי מקצועי עם צורת המחול הזו. עובדה מעניינת היא שרוב הפירסומים על שעורי ה"מחול המזרחי" יפורסמו בשם "ריקודי בטן", כי זה השם הפופולארי, אבל בפירסום להופעה ישתמשו לרוב במונח "מחול מזרחי" כי המונח מעיד על מקצועיות.
לצד המקורות המזרח-תיכוניים, הושפע המחול המזרחי ממקורות שונים, והשפיע עליהם. ישנן השפעות הדדיות בין הריקוד המזרחי לסגנונות ריקוד הודיים, הצוענים וכן לסגנונות ספרדיים כמו הפלמנקו.
בימנו, המחול המזרחי איננו עוד המחול המסורתי, שהיה מוכר באזורים השונים, אלא נוצר מחול המשלב סגנונות מחול ממקורות אחרים כמו אפריקאי, ג'אז ומחול מודרני. תנועות אשר לא היו מזוהות עם המחול המזרחי התווספו ונוצר סגנון מעורב וחדש. התוצאה היא של מחול המערבב אתני ומודרני.
ולכן, לא ממש משנה כיצד יקראו לסגנון המחול הזה: "מחול מזרחי", "ריקודי בטן", "רקץ שרקי" או כל שם אחר, העיקר הם התחושות, שהמחול הזה גורם למי שטעם והתאהב בטעם הנפלא של המחול הזה: השימחה, ההרגשה הטובה בגוף, האתגר של להצליח לבצע את התנועות המסובכות, העיניין שבלימדה ובהעמקה, החשיפה למורים, לסגנונות, לתרבות ולשפה הערבית, לאופנה ועוד הרבה דברים שאני מגלה במסע הכייפי הזה.
.jpg)
